כשאנשים שומעים את השם רודיארד קיפלינג, הם חושבים על "ספר הג'ונגל", הודו האימפריאלית וסיפורים על-זמניים. אבל הרבה פחות אנשים יודעים שמאחורי הגאונות הספרותית שלו עמד בונה חופשי מסור בכל ליבו… כזה שחוויותיו במסדר עיצבו את השקפת עולמו בדרכים עוצמתיות.
קיפלינג קודש לבנייה החופשית בשנת 1886, כשהוא בן 20 בלבד, בלשכת "תקווה והתמדה" (Hope and Perseverance) מס' 782 בלאהור. זו לא הייתה לשכה רגילה. היא הייתה סמל חי של אחדות… מורכבת מגברים מדתות, מעמדות ותרבויות שונות: הינדים, מוסלמים, סיקים וקצינים בריטים – כולם נפגשים "על הפלס" (On the level).
סביבה זו הותירה חותם עמוק על קיפלינג. בתקופה של אימפריה ופילוג, הבנייה החופשית הראתה לו משהו רדיקלי… שוויון, אחווה וכבוד הדדי מעבר לגזע או לאמונה.
אהבתו למסדר מונצחת בשירו "לשכת האם" (The Mother Lodge), בו הוא מהרהר על המגוון וההרמוניה בתוך הלשכה שלו. הוא כותב על ישיבה יחד עם אחים מכל רקע… קשורים לא על ידי מעמד, אלא על ידי ערכים משותפים.
קיפלינג לא רק קודש… הוא התקדם במהירות, הועלה לדרגת "רב בנאי" (Master Mason) ומאוחר יותר שירת כמזכיר הלשכה שלו. גם לאחר שעזב את הודו, הקשר שלו לבנייה החופשית נותר חזק, והשפיע הן על הפילוסופיה האישית שלו והן על קולו הספרותי.
ישנה הקבלה מסוימת בין סיפוריו של קיפלינג לתורות המסוניות. בדיוק כפי שהבנייה החופשית משתמשת באלגוריה ובסמליות כדי ללמד אמיתות מוסריות, כך גם יצירותיו של קיפלינג נושאות לעתים קרובות שיעורים עמוקים יותר מתחת לפני השטח של הסיפור… על חובה, כבוד, זהות והמצב האנושי.
אך אולי השיעור העוצמתי ביותר מהמסע המסוני של קיפלינג הוא זה:
בעולם מפולג, אחווה אמיתית היא אפשרית. בחברה היררכית, שוויון עדיין יכול להתקיים. ואצל איש של מילים, המסדר יכול לעצב מורשת שחורגת הרחק מעבר לדף הכתוב.
קיפלינג מצא פעם מקום שבו כל בני האדם נפגשו "על הפלס", ודרך העט שלו, הוא הזמין גם את העולם לדמיין זאת.