פינת ההשכלה: המפלגה שנולדה מתוך הפחד: עלייתה ונפילתה של המפלגה האנטי-מסונית
בשנת 1828, קרה משהו יוצא דופן וחושפני בזירה הפוליטית של ארצות הברית הצעירה. בפעם הראשונה בתולדותיה, קמה מפלגה פוליטית שלא נולדה מתוך תפיסה כלכלית סדורה או מחלוקות על גבולות טריטוריאליים… היא נולדה מתוך פחד. פחד מסודיות, פחד מהשפעה נסתרת, ופחד מהכוח המאחד של "האחווה".
זו הייתה "המפלגה האנטי-מסונית" (Anti-Masonic Party) – המפלגה השלישית (Third Party) הראשונה בהיסטוריה האמריקאית, תנועה שהוכיחה כיצד חרדה ציבורית יכולה להפוך לכוח פוליטי שמזעזע את המערכת.
הניצוץ: פרשת מורגן
השורשים של המפלגה נטועים באירוע נפיץ אחד שהתרחש ב-1826. וויליאם מורגן, בונה חופשי לשעבר מניו יורק, איים לפרסם ספר שיחשוף את הטקסים והסודות הפנימיים של המסדר. זמן קצר לאחר מכן, מורגן נעלם באורח מסתורי. השמועות על חטיפתו ורציחתו בידי בונים חופשיים הציתו אש בשדה קוצים.
הציבור לא ראה בכך רק פשע מקומי; הוא ראה בכך הוכחה לקיומה של "מדינה בתוך מדינה". זעם פשט ברחבי ניו יורק ופנסילבניה, והעיתונים – בהובלת דמויות כמו ת'ורלו וויד – ליבו את היצרים. השאלה הדהדה בכל פינה: האם ייתכן שאגודת סתרים מחזיקה בכוח שהוא מעל לחוק ומשפיעה על מערכת המשפט והממשל?
ממחאה מקומית למכונה פוליטית
מה שהחל כגל מחאה חברתי ודתי, התגבש במהירות למפלגה מאורגנת שהציבה את השקיפות וההתנגדות לבנייה החופשית כדגלה המרכזי. המפלגה האנטי-מסונית לא הייתה תנועה שולית; היא הייתה חלוצה וחדשנית בדרכים שעיצבו את הפוליטיקה האמריקאית עד היום:
- הוועידה הלאומית הראשונה: היא הייתה הראשונה לקיים ועידת מינוי לאומית (1831), מנהג שכל המפלגות הגדולות אימצו מאז.
- מצע מפלגתי: היא הציגה לראשונה מצע פוליטי רשמי לציבור.
- מועמדות לנשיאות: בבחירות של 1832 היא הציגה מועמד לנשיאות, וויליאם וירט.
כאן טמונה אחת האירוניות הגדולות של ההיסטוריה: וירט בעצמו היה בעברו בונה חופשי, והוא התמודד מול הנשיא המכהן אנדרו ג'קסון – שהיה רב-בנאי (Grand Master) גאה במסדר.
המורשת: דמיון בחלל הידע
בסופו של דבר, המפלגה דעכה באמצע שנות ה-30 של המאה ה-19. רוב חבריה נבלעו בתוך המפלגה הוויגית (Whig Party) ובהמשך עזרו להקים את המפלגה הרפובליקנית. אך למרות שהמפלגה נעלמה, הלקח שלה נותר משמעותי מאי פעם.
המפלגה האנטי-מסונית מעולם לא עסקה רק בבנייה החופשית עצמה. היא עסקה בחוסר אמון כלפי הבלתי נראה והבלתי מובן. ההיסטוריה מראה לנו דפוס ברור: כאשר הידע נסתר או אינו נגיש, הדמיון הציבורי ממהר למלא את החלל. והדמיון הזה, כשהוא מוזן מפחד ומחוסר הבנה ונותר ללא רסן, מסוגל לעצב מחדש אומות ולשנות סדרי עולם.
זהו שיעור על כוחה של השקיפות, על פגיעותה של הדמוקרטיה בפני תיאוריות קונספירציה, ועל הצורך האנושי התמידי לדעת מה באמת קורה מאחורי הפרגוד. שיעור שראוי לזכור גם היום.
